הבחור כאן בתמונה, הוא תומר רבינא, מלבד זה שהוא סטודנט לקופירייטינג אצלנו, הוא ידוע גם בתור "אתה לא זה שעשית את הגרפיטי של שרה נתניהו?"
תומר המוכשר התקבל לעבודה במשרד הפרסום McCann Tel-Aviv למרות שעדיין לא סיים את לימודי הקופירייטינג שלו!
מזל טוב איש מוכשר!
תומר רבינא – מחזור קופי 49
בתזמון מאוד סימלי, הכרזה של ניב הרצברג, שמשתמשת בפתקי הממו (post-it) בכדיי להזכיר לנו את זיכרון השואה, נבחרה להיות אחת מארבעת הכרזות של סטודנטים מכל העולם, שנכנסה למגזין הפרסום הנחשב – ארכייב, מגזין שכל איש קריאייטיב ישמח מאוד לראות את אחת העבודות שלו נבחרת להיכנס אליו.
את ההודעה על כך, ניב – בוגר שלנו וכיום איש קריאייטיב במשרד הפרסום באומן בר ריבנאי, קיבל אתמול בערב.
גאים בך ניב!
גם אתר רשת מביא את הסיפור של אלדר יוסופוב והפרויקט שיצר לעמותת אביב לניצולי השואה.
בכתבה מספר אלדר על סיפור חייו, ועל הפרויקט המרגש שהוא יצר לעמותת אביב לניצולי השואה.
רק בשביל שתבינו כמה האיש מיוחד:
"אני מקווה מאד שהסרטון יעורר אנשים לפני שיהיה מאוחר מדיי", אמר יוסופוב. " אם אני בתור איש קריאטיב אצליח לשנות את העולם, אפילו מלמטה, אין מאושר ממני".
לשאר הכתבה — www.mat.co.il/XQS
אלדר יוסופוב, סטודנט לקופירייטינג ממחזור קופי 49 על מצב ניצולי השואה בארץ.
לכתבה – http://mizbala.com/?p=98295
דפני ליף, האישה והמחאה, מעבירה לסטודנטים שלנו שיעור חשוב בנושא שימוש נכון במדיה בשביל ליצור שינוי חברתי.
במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה, רצו ליצור מודעות חובקת עולם לאיים של ה – ״great barrier reef" (מחסום הריף הגדול), ולהוציא לפועל קמפיין תיירותי עולמי על תקציב של ״דרושים״. כל אחד ואחת יכולים להתקבל, כל מה שעליהם לעשות, הוא לשלוח סרטון שמסביר למה דווקא הם צריכים לקבל את העבודה…
תוצאות הקמפיין:
ולמי שתהה מי המנצח, וממש רוצה לקנא, מוזמן…
כשקריאייטיב טוב ומטרה טובה נפגשים, זה גורם לנו לאושר.
במיוחד בגלל זה מאוד התרגשנו, כששמענו לראשונה על הרעיון של אלדר יוסופוב, איש מוכשר, סטודנט לקופירייטינג ממחזור קופי 49, שכתב את התסריט לסרטון שמטרתו לעזור לניצולי שואה לשפר את חייהם, ולגרום להם לחיות בכבוד.
זה גם הזמן להודות לכל מי שעזר לסרטון לצאת לאוויר הפתוח.
אנחנו התרגשנו, אתם מוזמנים לצפות ולהתרגש גם.
קרדיטים:
תסריט: אלדר יוסופוב, מסלול קופירייטינג מכללת acc ע"ש תרצה גרנות.
הפקה, בימוי ועריכה: Kapish Video
עמותה: אביב לניצולי השואה Aviv Shoa
מורן קלפר, סטודנט לקופירייטינג (מחזור 49) קיבל משימה כחלק מתרגיל כיתתי, לכתוב תשדיר רדיו לרשת מכוני הכושר – פורמה.
יצא מעולה, רואים שאתה בכושר (כתיבה) 🙂
בשעה טובה אנחנו פוצחים במסורת של העלאת מבחר עבודות קריאייטיב זוכות קאן. בכל שבוע נעלה כאן מקבץ של עבודות לפי קטגוריות שונות. אם ברצונכם לראות את כל העבודות שהועלו עד כה לחצו כאן משמאל על קטגוריית "הספרייה". נתחיל מהתחלה (שנת 2009) ועד לא ידע. תהנו!
BMF advertising agency
dare iced coffee – when your place is all over the head
https://www.youtube.com/watch?v=ivzyCgj6j88
https://www.youtube.com/watch?v=K_rattyJ7HQ
https://www.youtube.com/watch?v=l5gClWVgd6Q
a dare iced coffee – fix'll fix it
כשעבודות של סטודנטים שלנו, מתפרסמות ברחבי העולם, זה תמיד משמח אותנו.
האתר האיטלקי לעיצוב ופרסום Bana Nana Rules
בחר להעלות ולקדם את סדרת המודעות של סאלי לביא, מור בן יהודה, מריאל סלפר ו-ורד לוי, בוגרות שלנו ממסלול הארט דיירקשן.
הקמפיין נוצר במהלך הסדנה המיוחדת שעוברים כל תלמידי הארט-דיירקשן בסטודיו של הצלם מנחם רייס.
גאווה גדולה!
לשאר העבודות באתר – www.mat.co.il/XTG
לפעמים, כל היופי נמצא בפשטות. בסוף שיעור כתיבה שיווקית נתבקשו הסטודנטים לבחור מוצר מהמקרר שלהם, ולכתוב את הטקסט שמופיע על האריזה.
בר סימון עשה את זה כל כך נכון ומדוייק, שלא יכולנו שלא לשתף
טחינת אל ארז
שעת צהריים מאוחרת בגליל העליון, השמש כבר הפסיקה להכות בפניכם
ועכשיו היא רק מלטפת אותן בחמימות עדינה. אתם מתארגנים לארוחה קלילה
מלאה בטעמים עמוקים, של טחינה גלילית משובחת משומשום מלא
שנטחנה במיוחד עבורכם באבני ריחיים במסורת עתיקת יומין
במתכון שעובר במשפחת אל ארז משנת 1872 ומגיע עד אליכם.
בתאבון.
וכך עשתה זאת מיקה בן-שאול
השעה 2 בלילה. לא ברור לך מה אתה עושה ער. המחשבות לא מרפות ומתחשק לך לעלות על מטוס ולעוף הרחק, למחוזות מושלגים ונקיים. לצערך, עוד לא קיים מטוס במלאי הפרטי. לשמחתך, דאגת ל״סקי״ במקרר ולכפית במגירה. אתה מבין שיש לך הזדמנות לעוף, לפחות לרגע, עם מפלי הלובן של ״סקי״. אתה שולף את הכפית, נועץ אותה בגלים המושלגים וטועם את החופש. טוהר וצלילות ממלאים את גופך והוא מודה לך על החופשה המרעננת.
רדיו משובח של אלעד, שנולד בשיעור המסכם בשבוע שעבר. תתפנקו
בשבוע שעבר חגגנו באירוע מרגש את סיום הלימודים והפרידה ממחזור קופירייטינג ינואר 2014, ומחזור ארטדיירקשן אפריל 2013. סטודנטים מכל המחזורים, בהווה, בעבר ואולי גם מהעתיד, הגיעו לפאב "הנסיך" להרים איזו כוסית או שתיים עם הבוגרים, להחליף חוויות ומחשבות בכללי. גם נציגי המשרדים והמדיה ניצפו במתחם. לא מין הנמנע שהוחלפו כמה מספרי טלפון. התוכנית האומנותית כללה את תערוכת פרוייקט הגמר של הסטודנטים, שעסקה בשיווק התנ"ך לציבור הקוראים החילוני. בתמונה העבודה הזוכה של טל זנזורי ממסלול הקופירייטינג.
העבודה של חן ותומר, האוקטוברים האמיצים שלנו, מכה גלים עד לאומת אוכלי הצפרדעים. תתחילו ללטש את הצרפתית שלכם…
לצפייה:
http://info.arte.tv/fr/sara-netanyahu-dans-le-collimateur
הכל התחיל ביום חמישי סגריר בין כתלי בית הספר לפרסום ACC. שני בחורים חובשי כיפה נכנסו אלינו והציגו לנו בריף אקזוטי על נושא כאוב בחברה הדתית – נידוי ילדים שנטייתם המינית לא "נכונה".
בחברה הדתית יש טיפול פלא לנושא הנקרא "טיפולי המרה". במהלך הטיפול מראים לילד תמונות, מבקשים ממנו לצלם, מטבלים עם קצת טיפול בעזרת מכות חשמל והופ הילד סטרייט גמור. הרי כל אחד מאיתנו עם קצת סבל ולחץ יכול להימשך לבני המין שלו, לא?
המטרה של הבריף: להאיר את החברה הדתית וליצור שיח על הטיפול המזעזע בכנס ירושלים ה12 בנושא טיפולי המרה.
הלכתי לביתי, התחבטתי, כתבתי, זרקתי שוב כתבתי, התייעצתי והגעתי עם "החרטאמול"- יעיל כמו טיפולי המרה.
סוכרייה במסווה של כדור המרה טיפולי.
החבר'ה מחברותא אהבו ואימצו, שבוע עבודה והופ הפרסום הראשון שלי יוצא לפועל בכנס ירושלים. בכנות, לא בטוח שהאמנתי כי אי פעם אצליח להוציא פרסום כלשהו, ועוד במהלך הלימודים. תכלס הייתי בעננים.
ומה היה בכנס עצמו? יש לציין כי הכנס היה קשה ואלים, כולל עימותים בין מחנות שני הצדדים על הנושא הכאוב. הקהל קיבל הרגשה נוראית של איבה מבית ומחוץ ואף אחד מהצדדים לא השתכנע ,שיח ודיבור בין הצדדים בוודאי שלא התרחש.
אבל משהו בסוף קרה. סוכריות ההמרה שקיבלו המשתתפים בסוף הכנס עשו משהו. הן גישרו בין הצדדים בעזרת הומור פתיחות ו… קבלת סוכרייה. הסוכרייה הזאת יצרה שיח רב בין הצדיים ופתאום קלטתי שהפרסום הזה מצליח לעשות מה שכלכך רצו מארגני הכנס להשיג – שיח. רבנים ולהטב"ים מחוץ לקראון פלזה ירושלים פתחו שיחות על הנושא בנועם בשקט ועם הרבה "מתיקות". אגב היו כאלה שלקחו לילדים.
אני הייתי גאה!
אין ספק כי הייתה זו חווייה מלמדת ומכוננת, שנתנה לי פוש להמשך עבורי.
המשך שנה פורייה בפרסום שנון ומשמעותי לכולם
אור אבני קופי 2014 מכללת ACC
תומר רבינא וחן אשכנזי הביאו לעולם את קמפיין הגראפיטי המשגע הזה.
חן מספר: "הרעיון הגיע בשיעור הגראפיטי של יריב טוויג, אחרי שראינו דוגמאות לגראפיטי עם אימרות פוליטיות, והחלטנו להשתמש באלמנט המייחד של הגראפיטי – הנוכחות שלו במרחב האורבני".
אופס… בטעות זלגה לנו טיפונת LSD לתוך הפופקורן…
(אחרת אין הסבר לתוצרים של ליל הפיצוחים הגדול)
לא זוכר מה בדיוק הייתה השעה, כשיצא כאן מהחדר הצוות האחרון שהמתין בסבלנות כדי לחלוק אתנו את התוצרים שלו מליל הפיצוחים הגדול, אבל הרבה זמן לא אשכח את ההרגשה. מי מכם שיצא לו פעם להיות מנהל קריאייטיב, אני מאחל להכיר את הדיגדוג הנעים הזה בירכתי הבטן, כשאתה אוחז בידך סיכום של סאשן קריאייטיב ארוך, והוא מלא כל טוב. רעיון מהמם, ועוד אחד, ואחריו פגז, והתחלה של משהו שהולך למקום מצויין, ועוד אחד ועוד אחד… אוצר בלום של פנינים שיצאו מכמה עשרות מוחות מחודדים. איזה עונג.
אז נכון שהעולם גדול ומסובך, והדרך להפקה ולהוצאה מהנייר אל המדיה רצופה אינסוף מכשולים. אבל הרעיון כבר שם, על השולחן, והוא מעיד על הפוטנציאל העצום שקיים כאן בקצה שדרות יהודית. עכשיו ניגש לעבודת החריש. נעצב, נצלם, נערוך ונפיק, ובקרוב יהיו לנו ביד מקבץ שלטים שישוגרו לאייס וישרפו שם את הקירות, ותשדירי בחירות מבריקים שיתברגו, אינשאללה, לתוך הקמפיינים של המפלגות עצמן.
עכשיו, נשאלת השאלה מי מכם, סטודנטים יקרים, קורץ מהחומר הבוער. זה שלוקח את העבודה שלו ורץ אתה דרך קירות, מחפש לו מעצב אם צריך, מדייק את התסריט, דואג שהתוצר יגיע בזמן לידיים הנכונות עוד לפני שביקשו ממנו, לא מחכה לאף אחד ולא עוצר לנשום עד… לקו הגמר.
הנה הרשימה שאני אספתי במהלך הערב. אם מישהו נשכח או רוצה להתווסף – בכיף. בואו נראה מי כאן בא לעבוד:
ערב פיצוחים – סיכום עבודות
בריף אייס – הפסקת פרסומות:
ארז לבנה:האדם כחזיר
אלדד, כריס ושפי: בונה, זה כרטיס גרוד
שגיא וניסן: יהודי אמיתי משתמט
יניב, אלכס, פבלובה וקטיה: שרשרת פקקים/בית עץ
אלעד וירון: מבוך צא מזה
ברק: מרגש/בלתי נשכח
עינב: חתן עם שמלת כלה
יאיר: שקיעה במבצע
מארק+רויטל: פחות קנייות יותר חוויות
דרור: אקדח ברקוד/אזוקה לשקית
קרן+רון+דור: העץ הנדיב/משני צידי השלט
2. בריף ג'אמפקט – בחירות:
מורן+בתאל: המונית (ליכוד)
ניסן+נטעלי: קובעי המזוזות/הוא יחלק (ש"ס)
אלדר: המרגמה (מרץ)
תומר+חן+אור+פז: בינתיים בקלפי/חילופי משמרות (המפלגה המשותפת הערבית)
מתן: אין לי ארץ אחרת (הבית היהודי)
ליאור: האשה הערבייה (המפלגה המשותפת הערבית)
בואו נעשה דברים מוזרים ביחד – הרהורים של נהג חדש
שלשום, בוקר יום ראשון ה-1 לפברואר, התיישבתי על הכיסא הגדול בחדר הגדול שצופה לכביש הגדול, ושאלתי את עצמי "נו, אז מה באת לעשות כאן?"
(טוב, כמובן שזה לא באמת הלך ככה. אבל אנחנו כאן בעניין של גוזמאות, וזאת נראית לי התחלה של גוזמה נאה). למה שעושים כאן, יש המון שמות. קוראים לזה פרסום, או שיווק, או כתיבה, או קריאה, או הקשבה, או תובנה… אה, כן, יש גם את התואר החמקמק הזה – קופירייטר. מאז כניסתי לענף אי שם במילניום הקודם אני מנסה להסביר לעצמי מה זה הדבר הזה שאנחנו עושים למחייתנו, קופירייטינג. לפני כחודשיים, כשמתן הזמין אותי להצטרף לצוות, דבר ראשון יצאתי למסע דילוגים בין רוב המשרדים הגדולים בעיר, במטרה לברר סוף סוף את העניין הזה – אז מה באנו לעשות כאן? מה היא באמת העבודה שלנו? מה השוק רוצה מאתנו ומה אנחנו יכולים להציע לו?
התוצאות היו מרתקות. באמת. מעולם לא העליתי על דעתי שיכולות להיות כל כך הרבה תשובות לאותה שאלה. אתם יודעים מה? עוד לפני התשובות. לא יכולתי שלא לשים לב כמה השאלה הזו מדליקה את האנשים. מנהלי וסמנכ"לי קריאייטיב, שעושים את מה שהם עושים כבר די הרבה זמן, שהעבירו תחת ידם נהרות של בריפים מכל הסוגים והגדלים, ניתקלים בשאלה הכאילו טרוויאלית הזו – ונעצרים רגע לחשוב (היו כמה שפינו לי חצי שעה ביומן, ונשארו לשבת אתי גם אחרי שעתיים). מה זה באמת הדבר הזה שאנחנו עושים?
מי מקוראי הפוסט הזה שמצפה לתשובה, לא ימצא אותה כאן. אני משתדל להתרחק מתשובות. בעיקר נכונות. תשובה מגיעה עם סימן קריאה, שמחליף את סימן השאלה ומכבה את הפוטנציאל להפתעות. זה השלב שבו המסיבה נהיית משעממת, ועדיף ללכת הביתה לישון. אם יש איזושהי תשובה אחת, שלא נכנסת לאף קלסר, ולא תלכד לעולם בשום נוסחה תחת שום פרדיגמה, זוהי המילה מוזרה הזו, שלא ברור מאיפה היא הגיעה ולאן היא עוד רגע נעלמת – קריאייטיב.
(נעזוב רגע את הדיון המטרחן על אנגלית או עברית. "קריאייטיב" עובד לי יותר טוב מ"יצירתיות" כרגע, בסדר?)
אנחנו באנו לכן כדי לעשות קריאייטיב. שזה אומר ליצור. שזה אומר יש מאין. שזה אומר קודם כל להרפות. להירגע. לפנות מקום. רעיונות מופלאים לא נולדים בתוכנו. הם מגיעים מהמרחב. אנחנו רק צריכים לתת להם מקום. הנה גיליתי לכם את כל התורה על רגל אחת. עכשיו אתם יכולים לעשות לזה קופי-פייסט וללכת. אבל יהיה יותר מגניב אם תשארו.
כי יש לנו המון דברים לעשות ביחד. רובם מוזרים. חלקם על גבול הפלילי. אבל בעיקר, הם דברים שלא קיימים עדין. כרגע, בעולם הסובב אותנו, הם עדיין לא נוצרו. אנחנו הולכים ליילד אותם. ליצור. קריאייטיב.
שיהיה לנו בהצלחה עם זה.
עמית גל.