קמתי מהספה ונעלתי נעליים למרחקים ארוכים. אחר כך נישקתי את אהובתי. אחר כך עמדתי מולה נבוך אבל בכל זאת אמרתי שאני יוצא להילחם על הבית שאנחנו רוצים לבנות ועל העתיד של הילדים שאנחנו רוצים לגדל. כאן. אחר כך הייתי שם, בקיץ, בשדרות החלומות השבורים. בהתחלה בשקט, מבויש, משקיף מהצד, מסרב להתמסר עד הסוף ללהט המלא, המחויב. אחר כך אבא וילדה קטנה על כתפיו. הילדה החזיקה שלט קרטון שעליו נכתבה בכתב יד ילדותי שאלה פשוטה: "אבא, למה אנחנו לא מצליחים למצוא בית?". האבא הסתובב אלי וחייך חיוך חם, משתף. אחר כך יצאתי לחופשי. מהו חופש?
