מבוך הגילאים

פילוח הצרכנים השמרני על פי גילים, הולך ועוקץ את עצמו, בעשור הראשון של האלף השלישי.

פילוח על פי "איחוד מודלים לחיקוי וצרכים " בהתאמה לקבוצות גיל,

בהנחה שהסביבה בה הם חיים, עולם התכנים שלהם ,הרגשות שלהם ותפיסות העולם, מוכתבים בעיקר על פי מיקומם על מפת שנות חייהם, כבר לא רלוונטי. כך על פי ציידי המגמות, מכוני מחקר ומשווקים מכל העולם .

הם קוראים לזה "סביכות הגילאים " מגה מגמה המשקפת שינוי עצום בסטריאוטיפים המיוחסים לגיל.

שבירת סטיגמות שחיינו איתן שנים. ולמה סביכות ? גם כי אני לא מוצאת מילה יותר מדויקת, אבל בעיקר בגלל שהשתנו המכנים המשותפים. החוויות, הגישות וההתנהגויות מחברות בין שכבות גיל שונות. מספיק היה להציץ על הקהל של מדונה בפארק ושל לאונרד כהן באצטדיון. חוויות משותפות לשכבות גיל לגמרי לא משותפות. שני דורות, אפילו יותר, מתערבבים על הדשא ששני זקנים מעל גיל 50 מסמרים את קוציו.

בה בעת, מתחזק המתח בין גאוות הגיל לבין הפחד מהתקדמותו.

כשם שהמבוגרים יותר גאים בגילם, מעמיקה חרדת הזדקנות שלהם והדרך בה היא מוצגת במדיה.

והחרדה הזו מתחילה הרבה יותר מוקדם ביומן החיים.

אפילו החרדות שלהם דומות יותר ויותר.

קוראים לזה DOWN AGING. הצערה . האבחנה שרבים מהצרכנים מרגישים צעירים בהרבה מגילם הקלנדרי. הם מאמצים אורח חיים, תפיסות עולם והתנהגויות דומים מאוד לקבוצות גיל צעירות מהם בהרבה. הם כמעט זהים באינטרסים שלהם.

נשים בנות 30 כבר עושות בוטוקס. גברים בני 60 מממשים את חלום ההארלי שלהם.

המעברים מתערפלים, ההבדלים מטשטשים.

"הצערה" מצד אחד, חרדה מצד שני.

סביכות מעניינת.

שיהיה לכם משהו לחשוב עליו כשאתם מוציאים את הזרדים מהשיער לסכך.